הפרעות אכילה

הפרעות אכילה הן קבוצת הפרעות נפשיות שהמאפיין שלהן הוא אכילה לא תקינה הגורמת בעיות פיזיות (וכמובן גם רגשיות). להפרעות אכילה ישנם מספר גורמים: גנטיים, פסיכולוגיים, ביולוגיים – וגם לתרבות שלנו, למרבה הצער, יש חלק בשכיחות הגבוהה מדי של הפרעות אכילה.

במקרים קיצוניים, הפרעת אכילה מובילה למוות. גם במקרים הפחות קיצוניים נגרם לאדם סבל רב בשל הפרעות אכילה, כשלא רק גופו כורע תחת העול אלא גם יחסיו עם בני משפחתו, חבריו ומכריו מתערערים, הדימוי העצמי שלו נשחק עד דק, וכל שגרת יומו מלאה ייסורים – על-פי מחקרים שנערכו בארצות הברית, 1 מכל 2 בעלי הפרעות אכילה סובל במקביל גם מדיכאון קליני.

הסובלים מהפרעות אכילה הם לרוב אנשים צעירים, מגיל ההתבגרות ועד סביבות גיל 40, אולם יש גם מבוגרים יותר הלוקים בהפרעת אכילה זו או אחרת, ולמרבה הצער ישנן גם הפרעות אכילה אצל ילדים.

הפרעות אכילה – לא בקרב נשים בלבד

אמנם גם בימינו נשים הן "קהל היעד" העיקרי של הפרעות אכילה, אולם יותר ויותר גברים לוקים אף הם בהפרעת אכילה זו או אחרת. לדוגמה, מבין הסובלים מבולמיה כ-10 עד 15 אחוז הם גברים. חלק גדול מהגברים הסובלים מהפרעת אכילה הם הומוסקסואלים, אך לא רק הם: לצד היתרונות בכך שגברים מאמצים התנהגויות שבעבר נתפשו כ"נשיות" (למשל, יותר רגישות לזולת והיעדר חשש מגילויי רגשנות), יש גברים רבים שסיגלו לעצמם גם עיסוק מוגזם במראה החיצוני ומציאת פתרונות לא בריאים למראה שנתפש כלא אטרקטיבי מספיק, דוגמת אנורקסיה נרבוזה.

אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המתבטאת בהרזיה קיצונית (מתוך חשש של האדם, שכמובן אינו מעוגן במציאות, כי הוא "שמן"). זוהי הפרעת אכילה מסוכנת ביותר, שכן ישנם מקרי מוות רבים כתוצאה מאנורקסיה נרבוזה ועוד קודם לכן שורה ארוכה של תופעות לוואי קשות מאוד, ובהן מחלות לב, אוסטיאופורוזיס, ליקויים בתפקוד המערכת החיסונית והפסקת וסת.

אנורקסיה נרבוזה באה לידי ביטוי בדיכוי התיאבון (שכמובן אינו נעלם מעצמו) על מנת לרזות, גם כשמשקל הגוף כבר נמוך משמעותית מהמינימום הנדרש לשם תפקוד תקין של הגוף.

אנורקסיה נרבוזה, כאמור, מוגדרת כמחלה של הנפש ונכללת ב- DSM (ה"קטלוג" המלא של הפרעות נפשיות אותו מוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית של ארה"ב). הסימפטומים של אנורקסיה נרבוזה הם משקל הנמוך מ- 85% מהמשקל הנורמלי (ביחס לגיל – בהקשר זה חשוב לדעת כי למרבה הצער תועדו גם מקרים של הפרעות אכילה בגיל הרך), מחשבות אובססיביות ובלתי נשלטות לגבי המשקל ולגבי כמות הקלוריות הנצרכת מדי יום ומדי שעה, תפיסת גוף חסרת אחיזה במציאות (האדם רזה מאוד ובכל זאת חושב שהוא שמן), והפסקת וסת (כשמדובר בנשים שלקו בהפרעת אכילה מסוכנת זו).

מאז שנות השישים של המאה ה-20 מספר חולי האנורקסיה הכפיל את עצמו – כשהסיבה העיקרית לכך היא התרבות המערבית המהללת את הרזון ורואה בו אידיאל יופי. לא רק שדוגמניות, שחקניות ורקדניות נדרשות להיות שדופות, אלא שבנוסף במקרים רבים אנו מוצפים תמונות מעובדות שמציגות רזון בלתי מציאותי שגורם לכולנו להרגיש שמנים ובלתי אטרקטיביים.

בולמיה

בולמיה היא חברה נוספת במשפחת הפרעות אכילה. בניגוד לאנורקסיה, מי שלוקה בבולמיה דווקא זולל, ואף נתקף בולמוסי זלילה (אכילה כפייתית ללא יכולת להפסיק גם כשברור לחלוטין כי הגוף שבע) – ומייד אחריהם הוא מקיא את כל שאכל כדי להישאר רזה (או לחילופין משתמש בחומרים משלשלים).

הבולמיה שכיחה יותר מהאנורקסיה, ומופיעה אצל כמעט כל בחורה חמישית (ברוב המקרים בגרסה "קלה" יחסית). בולמיה נחשבת הפרעת אכילה מסוכנת פחות, אולם גם כך נגרמים למי שלקה בה נזקים בריאותיים חמורים ובהם נזקים לשיניים, נשירת שיער, כאבי בטן, סחרחורות, נזקים לכליות ולכבד וסכנה מוגברת להיווצרות קרעים בוושט. גם אכילה כפייתית, כלומר דחיסת כמויות אוכל גדולות תוך זמן קצר לקיבה, אינה בריאה, כמובן, ואילו שימוש תכוף בחומרים משלשלים גורם לבעיות מעיים קשות.

על פי ה- DSM הסימפטומים של בולמיה הם התקפי אכילה כפייתית חוזרים ונשנים (שכוללים גם אכילת כמויות מזון אדירות בזמן קצר וגם תחושת חוסר שליטה של האדם על פעולת האכילה), התנהגויות חריגות בעקבות אכילת יתר לשם "פיצוי" ומניעת עלייה במשקל – הקאות, צום ממושך, פעילות גופנית מופרזת, שימוש בחומרים משלשלים וכו'; ודימוי עצמי התלוי יתר על המידה במשקל.

בין הגורמים לבולמיה ניתן למנות לחץ נפשי (בפרט אצל מי שחוו בגיל צעיר התעללות מינית), רמה נמוכה של סרוטונין במוח, תרבות המעודדת רזון וגנטיקה. אכילה כפייתית נפוצה בעיקר בקרב בני נוער ומתבגרים שכן תקופת הנעורים וההתבגרות רוויה לחצים נפשיים, ובנוסף הדימוי העצמי טרם התקבע והוא רגיש מאוד לכל פידבק מהסביבה.

האוכל כנחמה

לכאורה אוכל הוא צורך פיזי – הגוף שלנו זקוק למשאבים שונים, הנמצאים במזונות המוכרים לנו, ולכן אנחנו אוכלים. אך בפועל חלק גדול מהאכילה שלנו אינו קשור כלל לצורך הפיזי הבסיסי. "מתוקים הם סוג של נחמה", שרה שרית חדד – וכולנו נופלים מעת לעת למלכודת של אכילה רגשית. המומחים מגדירים "אכילה רגשית" כאכילה שנועדה לפתור מצוקה רגשית. אכילה רגשית אינה הפרעת אכילה, ואם מפעם לפעם נאכל פרוסת עוגה כדי לסיים יום עגום עם טעם מתוק בפה העולם לא יתמוטט, וגם לגופנו לא ייגרם שום נזק – אבל אם כל רגש שלילי מריץ אותנו אל המקרר (או המאפייה הקרובה לביתנו) הרי שיש לנו בעיה (שכמובן ניתן לטפל בה, כמו שטיפול בהפרעות אכילה באופן כללי אינו משימה בלתי אפשרית). יחד עם אכילה מופרזת כנחמה או צריכת מתוקים, ישנה מגמה של עלייה בכמות עישון סיגריות או תחליפי עישון כגון וופוריזר המחליפים את האכילה המופרזת בקרב המעשנים.

טיפול בהפרעות אכילה

טיפול בהפרעות אכילה מתמקד בדרך כלל קודם כל בפן הפיזי, בעיקר כשמדובר בבולמיה או אנורקסיה המלוות בסכנות מוחשיות ביותר. אבל טיפול בהפרעות אכילה הנמנע מהתייחסות לפן הנפשי דינו להיכשל. כמובן שחשוב להבחין בין אכילת יתר מפעם לפעם, או אכילה רגשית בשעות דחק נדירות, לבין בולמוסי אכילה כפייתית יומיומיים, שלא לדבר על אנורקסיה מסכנת חיים – אבל בכל מקרה טיפול בהפרעות אכילה חייב לטפל בשורשי הבעיה, ואלה נעוצים עמוק בנפש.

בנוסף על הטיפול באדם, חובה עלינו כחברה לטפל בסוגיה רגישה זו, ואכן המין האנושי מתחיל להבין את ממדי הבעיה וחריפותה – ולדוגמה, "חוק הפוטושופ" שמנסה להצר את תופעת הצרת ההיקפים באמצעות עיבודי מחשב וכן לצמצמם את היקף העסקת הדוגמניות הסובלות מתת משקל. אין לשלול גם גורמים נפשיים או סביבתיים אשר לעיתים גורמים להפרעות אכילה, למשל מצב כלכלי ירוד, בעיות עם בן או בת הזוג, ואפילו גורמים שאינם נראים לעין כמו חידקים או עובש על הקירות שנגרם מרטיבות בקיר אשר יכול לגרום לתחושה לא נעימה ובכך אפילו לתרום לפיתוח הפרעות אכילה.

גם הילדים סובלים

הפרעות אכילה מזוהות בדרך כלל עם בני נוער ומבוגרים, אולם קיימות הפרעות אכילה אצל ילדים ואף הפרעות אכילה בגיל הרך. כמובן שהפרעות אכילה אצל ילדים והפרעות אכילה בגיל הרך לא כוללות בולמיה או אנורקסיה נרבוזה, וגם אכילת יתר, לשמחתנו, עדיין לא תוקפת ילדים (יש כאלה שאוכלים יותר מדי אך זוהי לא אכילת יתר!). הפרעות אכילה אצל ילדים כוללות בעיקר אכילה סלקטיבית מאוד (רוב הילדים בררנים, ולא תמיד קל לדעת היכן עובר הגבול בין דעתנות טבעית לבין סלקטיביות יתר), ריבוי פליטות (אצל פעוטות, כמובן), עודף טקסיות סביב ארוחות, קושי חריג בגמילה וניסיון להימנע ממעבר למוצקים.

לפעמים הפרעות אכילה אלה חולפות מעצמן בלי התערבות, וגם חשוב מאוד להימנע מלהלחיץ את הזאטוטים (אגב, כל ילד רביעי סובל מהפרעת אכילה בדרגה זו או אחרת) – אבל כן רצוי לתת עליהן את הדעת ובעיקר להיות מודעים להן ולעקוב אחרי כל שינוי בתזונת הילד והתנהגותו עם אוכל.