אכילה רגשית מהי ?
ההגדרה הבסיסית לאכילה רגשית היא שאין לאכילה זו קשר לרעב פיזיולוגי. היא מאופיינת ע"י : גירוי חיצוני כמו סיטואציות שונות , מפגשים משפחתיים או חברתיים , ריח ומראה של אוכל , מקום המצאות שלנו ( בית / מסיבה ). גירוי פנימי כמו מצב רגשי כמו עצב , תאווה , בדידות , שעמום , כעס , פחד .
במהלך חיינו פיתחנו תבנית התנהגותית של אכילה ללא קשר לצרכי הגוף ,תבנית זו התפתחה לראשונה כאשר קיבלנו מזון בינקותנו בכל פעם שבכינו ללא כל קשר לרעב .הורים קשובים מזהים סוגי בכי שונים של התינוק ולכן לא יתנו לו מזון בכל פעם שיבכה. תבנית ההתנהגות של אכילה ללא קשר לפיזיולוגיה מיושמת בסיטואציות שונות למשל : אכילה מול טלביזיה ובמיוחד בשידור פרסומת למזון, אכילה מרובה בסופ"ש , אכילה בערב , אכילה כדי להירגע מתחושות נפשיות לא נעימות. האם באמת אנחנו נרגעים ממזון ? מיידית כן ! הבעיה היא שהמיידיות קצרה מידי וחולפת כעבור שעה ושוב נפנה למזון מרגיע .
דרכי התמודדות עם אכילה מופרזת
אכילה מופרזת מאופיינת בצורך לספק תחליף לאהבה , בדידות , כעס , תוקפנות ועוד .משפחה שבה קיימת התעסקות אובססיבית ליופי , לדיאטה , למזון בריאות בלבד , למצוינות , מצליחנות , נוקשות , האכלה מוגזמת כביטוי לאהבה , סגידה למראה הרזון ועוד. משפחה כזו עלולה לעודד בעיות השמנה / רזון קיצוני . השאיפה המשפחתית היא לאיזון , מומלץ לאכול ביחד לפחות פעם בשבוע ארוחה מיוחדת , ארוחה מושקעת הכוללת אווירה נעימה והזדמנות לשיחה . אכילה נטולת הפרעות תקשורתיות כמו טלביזיה , מחשב , עיתון , ספר , שיחת טלפון. בעידן בו שני ההורים עובדים ומתבגרים אוכלים לבד את מרבית הארוחות שלהם , הם לומדים לשלב את האכילה עם מכשירי תקשורת שונים ולפיכך ליהנות מאכילה לא חברתית עתידית.
תהליך האכילה קשור במרכיב חברתי מרגע הלידה ועד המוות , לכן אין ביכולתו להיות מקור קיומי בלבד . שלבי ההאכלה מתקיימים משלב הינקות תוך קירבה גופנית מלאה עם המבוגר המאכיל אשר נושא אותו בזרועותיו. התינוק חש את הבעות פניו , ריח גופו , קולות שהוא משמיע , מתח השרירים , לטיפה וחום. תקשורת זו עוברת באופן אותנטי מלא . בהמשך התינוק לומד לאכול לבד והמבוגר יושב מולו, גם כאן התינוק מבחין בהבעות פניו וברגשות שיביע. כאשר המבוגר הכריח את התינוק לאכול והביע כעס הוא עלול לגרום לאמביולציה תחושתית אצלו : הנאה מתחושת שובע ומטעמו של המזון , והבעת כעס בו זמנית. במצב כזה הילד מתקשה בקליטת הרמזים הגופניים ומעדיף לא לאכול, הילד יאבד בעלות על האספקט העצמי והשפה הנרכשת תהיה אני / הגוף שלי .
השלבים ותהליך ההתאמה
בשלבים הבאים הילד נפגש עם קבוצות שונות בזמן האכילה כגון : אכילה בגן , אכילה משפחתית ולומד "תרבות" אכילה . במהלך החיים ילדים ומבוגרים "משתמשים " באכילה במצבים רגשיים משתנים : מתן חום ואהבה , הגנה מפני העולם , עצב , בדידות , כשלון, שמחה ועוד. ראוי לציין שלעיתים ה"שימוש" יהיה באכילת יתר ולעיתים באי אכילה.
לכל בני אדם יש ביולוגיה זהה אבל הגוף מתאים את עצמו להיסטוריה ולחוויות של חייו וככה יוצר את המבנה הגופני המותאם . תהליך התאמה נהפך עם הזמן למבנים קבועים. המטרה של התרפיסט היא לעזור לשנות את המבנים הקבועים או תגובות אוטומטיות של הגוף, לא לחסל אותם אלא לשים אותם במקום הנכון בו הם שייכים ולאפשר מגוון תגובות שונות במצבים שונים שנובעים ממקום של אינטגרציה. התרפיסט לא מחפש רק שינוי גופני אלא מחפש להגדיל את טווח התנועה תוך כדי הבנת המשמעות והרגשות המעורבים במבנים, כך שיהיה שינוי באדם כשלם.
צורת העבודה בגשטאלט היא דרך התנסות: פעילות שמטרתה להעלות את המודעות של האדם ע"י מיקוד בהתנסות או להביא למודעות אספקט מסוים של ההתנסות שאינו ברור. כשהאדם עושה מבנה מסוים מתוך מודעות הוא "תופס בעלות" עליו.
ציפי כהן – מזון לנפש , דיאטנית קלינית
http://www.facebook.com/food.soul